נותרו על כנם הכ"ד וגז"ד שניתנו למורשע בהתחזות לעורך דין ושיבוש הליכים

           המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בירושלים (פ 4295/02) בגין שבע עבירות של התחזות כעורך דין, לפי סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"ה-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין); עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, שהינו עורך דין במקצועו וחבר בלשכת עורכי הדין בישראל (להלן: הלשכה) הורשע בעבירה משמעתית על ידי בית הדין המשמעתי של הלשכה בירושלים. נטען כי במהלך תקופת ההשעיה נשלחו מטעם המבקש מספר מכתבים אשר נוסחו, הודפסו ונשלחו על פי הוראותיו, ועליהם חתם בשמו ובחתימתו בתוספת ציון תוארו "עו"ד", החל מיום 5.8.1998 ועד 18.9.1998. בגין מעשים אלו זומן המשיב לחקירה במשטרה ביום 13.12.1998. נטען כי בחקירתו מסר המבקש ביודעין ידיעה כוזבת באשר למכתבים, וכי במועד מאוחר יותר יידע את מזכירתו בדבר חקירתו ובפרטים הכוזבים אשר מסר בחקירה זו, וזאת בשני מועדים שונים.

           ביום 1.2.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

           ביום 9.1.2007 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

           על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40135/07).

           בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' נועם ור' כרמל) דחה את הערעור, וקבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. לעניין העונש קבע בית המשפט כי העונש שגזר בית משפט השלום אינו חמור בהתחשב בחומרת העבירות ובעובדה כי ישנו צורך בהגנה על האינטרס הציבורי שבא לידי ביטוי בשיקול ההרתעתי.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט משהרשיעו בעבירות שיוחסו לו. לטענתו, הפרשה מעוררת שאלות עקרוניות החורגות מנסיבות המקרה הספציפי בכל הנוגע לפרשנות ס' 20 לחוק לשכת עורכי הדין ותיחום ההגדרה של "פעולה שהתייחדה לעורכי-דין" על פי חוק זה, וכן בנוגע לגדרי עבירת איסור שיבוש מהלכי משפט ועבירת ההדחה.

           מנגד, טוענת המשיבה כי מקרה זה אינו מצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. לגופן של הטענות טוענת המשיבה כי הרשעתו של המבקש בעבירות אשר יוחסו לו מתבססת על קביעות שבעובדה וקביעות מהימנות המקימות, ללא קושי, את יסודות העבירות בהן הוא הורשע.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בהתאם לממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום, המבקש שלח בתקופה בה היה מושעה מלשכת עורכי הדין מכתבים בעלי אופי משפטי עליהם חתם בתואר "עו"ד". מעשים אלו מקימים בצורה ברורה את יסודות עבירת ההתחזות, ואין כל מקום להתערבות בעניין זה.

           כך גם בנוגע לעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, קבע בית משפט השלום, כעניין שבעובדה, כי המבקש שיקר בחקירתו והניע את מזכירתו לחזור בחקירתה במשטרה על גרסתו השקרית.  חרף טענות המבקש, מדובר במעשים המבססים בצורה ברורה את העבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט (ראו רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 729 (2001)), והיה בהם כדי להרשיעו בעבירות שיוחסו לו.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           החלטתי מיום 14.11.2007, בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.

           על המבקש להתייצב ביום 6.4.08 בשעה 8:00 במפקדת גוש מרכז של שירות בתי הסוהר ברמלה לתחילת ריצוי עונשו, לאחר תיאום עם הממונה על עבודות השירות.

           ניתנה היום, כ"ז באדר א התשס"ח (4.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ